חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' מוסך אבו אלחולי מחמד ואח'

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
16297-08
28.3.2010
בפני :
פנינה פליגלמן

- נגד -
:
הראל בע"מ - חברה לבטוח
:
1. מוסך אבו אלחולי מחמד
2. פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו

פסק-דין

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 15.1.07 שארע במוסך הנתבע 1 ואשר במהלכו ניזוק הרכב המבוטח על ידי התובעת.

ובמה דברים אמורים : עקב רעידות הרכב בזמן הנסיעה, הוכנס הרכב לטיפול במוסך הנתבע 1 (להלן:"המוסך") . במסגרת הטיפול שנעשה ברכב, טופלו גם בלמי הרכב. לאחר סיום הטיפול הראשון וביוזמת המוסך נקרא המבוטח שנית למוסך, לשם טיפול חוזר בבלמים מאחר וכפי שמעיד על כך עה/2, הפועל שתיקן את הרכב, בעל המוסך הורה לו להחליף את הצלחות שהינן באחריות , מאחר ואלה נמצאו כשיש בהן פגם. לפיכך הוכנס הרכב למוסך ביום 15.1.07. משלב זה, בו הוכנס הרכב למוסך, מצוי הרכב בחזקתו ובשליטתו של המוסך עד לשלב בו מסתיים הטיפול, כששלב זה הינו אליבא דעה/1 בעל המוסך, רק לאחר ביצוע נסיעת מבחן שמטרתה לוודא, כי התיקון ברכב בוצע כדבעי וכי אין כל תקלות נוספות והרכב נמסר ללקוח.

במסגרת הטיפול ברכב הורם הרכב על הליפט ועם סיום הטיפול בו ביקש עובד המוסך, לטענת התובעת, מאת בעל הרכב להסיע אותו קדימה מהליפט, ומשזה ניסה לעצור לא הגיבו הבלמים וכל ניסיונותיו לבלום עלו בתוהו לרבות משיכת בלם היד. מאחר והיציאה מהמוסך מצויה בירידה התדרדר הרכב לכיוון הכביש ונפל לתעלה בצד הכביש וניזוק.

לטענת הנתבעים, לא נתבקש בעל הרכב להסיעו אלא להניעו בלבד, וגם זאת, מאחר וברכב היתה קודנית ובעל הרכב לא זכר את מספרה בעל פה והדרך היחידה להניע את הרכב הינה כי ייכנס לרכב ויקיש את מספר הקוד, אותו לדבריו הוא זוכר רק באמצעות הקשה. לטענת הנתבעים לחץ הלקוח על הגז בטעות וכתוצאה מפעולה זו התדרדר הרכב וניזוק. לפיכך טוענים הנתבעים כי התאונה ארעה בגין רשלנותו ואחריותו של מבוטח התובעת ודין התביעה להדחות.

בפניי העיד מבוטח התובעת עת/1. לטענתו, הגיע למוסך לתיקון הבלמים ובסוף הטיפול ביקש עובד המוסך כי יוציא את ברכב, לפיכך הניעו, אולם משביקש ללחוץ על הבלמים, אלה לא הגיבו, הרכב המשיך והתדרדר למרות צעקותיו עד אשר נפל לתעלה. לטענת העד, אין ברכב קוד סודי, אלא אימובילייזר בלבד.

לטענת הנתבעים לעניין זה אין לסמוך על דברי העד. מאחר והוצג בפני צילום של הקודנית וכי קיומה הינו תנאי מתנאי המיגון של הרכב על פי הפוליסה שהוציאה התובעת, מכל מקום על המוסך היה לוודא לטעמי כי הלקוח, גם אם נדרש להקיש את הקוד הסודי, לא יבצע כל פעולה נוספת ברכב וכי גם פעולה זו תתבצע כאשר עובד המוסך צמוד אליו ומוודא כי כל שעושה הלקוח הוא הקשת הקוד בלבד.

לציין כי מעיון בדו"ח השמאי מטעם התובעת בעמ' 5 נמצא כי "ברכב הנ"ל קיימות ההגנות הבאות- שולל תנועה מקורי".

למקרא דברים אלה, עולה הספק כי ברכב היתה באותה עת קודנית פעילה וכי יש ממש בטענת המוסך, כי הלקוח התבקש להקיש את מספרה. יחד עם זאת,

מאחר וכל עוד לא הסתיימה עבודת המוסך ולא בוצעה נסיעת מבחן שמטרתה לבדוק, כי אכן העבודה בוצעה בשלמותה ובהצלחה וכי הבלמים פועלים כסדרם , מצוי הרכב בשליטתו ובחזקתו של המוסך והוא זה אשר אחראי לכל ארוע או נזק .

לטענת בעל המוסך עה/1 , אכן טרם הסתיימה העבודה והוא לא נתן אישור לסיומה. לטענת הפועל, עה/2, הוא ביקש מהלקוח להניע את הרכב בלבד על מנת לבדוק החגורה וכי הלקוח, בנגוד להוראותיו, לחץ בחוזקה על הגז וכך יצא מן המוסך.

לטעמי, אין המוסך יכול במקרה דנן לחסות תחת הטענה, כי הלקוח הוא זה אשר גרם לארוע. כל עוד מצוי הרכב בחזקת המוסך המטפל ולא נסתיימה העבודה וטיפול בו חלה על המוסך הן חובת הזהירות המושגית והן חובת הזהירות הקונקרטית כלפי הלקוח ואל לו לעובד המוסך להעביר את הרכב ללקוח , ועל בעל המוסך והפועל היה לצפות, בעיקר כאשר הטיפול הינו במערכת הבלמים כי העברת הרכב ללקוח בשלב זה ובטרם נבדקה העבודה עד תום עלולה להזיק.

לא זאת אף זאת, העבודה נשוא התביעה שבפני , הינה עבודה עליה חל חוק חוזה קבלנות התשל"ד- 1974, לפיו חוזה קבלנות הוא "חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר שהקבלן אינו עובדו של המזמין".

בסעיף 6 (ב) לחוק נאמר כי :

"אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן-

אחראי הקבלן לעניין חוק השומרים תשכ"ז 1967 כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של אחזקתו"

בנסיבות אלה, יש לראות במוסך שומר שכר שחלק מחובותיו הינן לוודא כי לא ייגרם נזק לרכוש המצוי בחזקתו, וחלה עליו החובה להוכיח, כי לא התרשל מקום בו ניזוק הרכוש. לטעמי, לא הוכיחה הנתבעת 1 בנסיבות כי לא התרשלה וגם חוות דעת המומחה שצרפה אין בה כדי בדל ראיה, מאחר ומומחה לא ביצע בדיקה מקצועית וחוות דעתו נסמכת על גרסת המוסך, כי בעל הרכב לחץ על דוושת הגז במקום על הבלם.

לפיכך גם אם נאמר כי אין המקרה נופל בגדר סעיף 41 לפקודת הנזיקין מאחר ולא נתקיימו בו כל שלושת התנאים המצטברים, עדיין חובת ההוכחה מצויה לפתחו של הנתבע 1 להוכיח כי לא התרשל. חובה זו לא הורמה על ידו ואין בידי לקבוע כי משקל הראיות שבפני זהה וכי כפות המאזניים שקולות.

בנסיבות אלה מצאתי כי לטעמי אחראי הנתבע 1 לארוע ותוצאותיו.

אשר לטענותיה האחרות של ב"כ הנתבעים :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>